משמעות השם נבכדנצר

השם נבוכדנצר הוא שם בבלי, שפירושו הוא "נבוכד-נצר", שמשמעותו היא "נבוכד, בנו של נצר". נבוכדנצר היה אחד המונרכים הבולטים ביותר של האימפריה הבבלית, ידוע ביכולתו לפרסם את תבוסת אויבים ולבנות מבנים מפוארים, בהם התל של בבל. בתנ''ך, הוא מופיע כמו אחד מהמלכים שסובלים מיעונם של אלוהי ישראל בעקבות חטאי עם ישראל. נבוכדנצר ידוע גם בהתעוררויותיו הדתיות והשתנותו מאמונה בעבודה זרה לאמונה באל אחד, דבר שלא היה נפוץ בעידן שלו.

השם נבוכדנצר מסמל כוח ועוצמה, אך גם מורכבות של שבר ונפילה. הדמויות הנפלאות כמו נבוכדנצר מדגימות את המאבק שבין תפארת ההישג לבין התוצאות הקשות של חטאי התושבים. השם נטוע במידה רבה בתודעה ההיסטורית והדתית של היהודים.

השם נבוכדנצר היה מאוד פופולרי בתקופות בבליות אך כיום השימוש בו מאוד נדיר, בעיקר בשמות היסטוריים ובמסמכים דתיים. בעבר, השם היה נפוץ בקרב העמים ששלטו באימפריה הבבלית, אך הוא הפך למיוחד יותר בסוגי שמות.

נבוכדנצר מופיע במספר יצירות ספרותיות ואומנותיות, כמו בתנ"ך בספר דניאל שם הוא מתואר כאדם בעל חזיונות ואירועים ניסיים. נוסף לכך, דמותו מהווה סמל לרודנות בעיצובה של בבל.

נבוכדנצר השני, מלך בבל, נבוכדנצר הראשון, נבוכדנצר השלישי (דמות מקראית)